מתי מתחילים?

"אבל אנחנו צעירים בשביל ייעוץ זוגי?"

"היי, אני מעדיפה לכתוב לך בעילום שם. מעבר לבושה שאני מרגישה, אני לא מאמינה שזאת אני שכותבת לך כאן. אבל אני לא יכולה יותר, אני חייבת להוציא את הכול. הוא, אהוב ליבי, שרק לאחרונה נולד לנו בן. בעלי שלפני פחות משנתיים לא הפסיק להצטלם איתי בירח הדבש. אני נזכרת בריח של הזמן ההוא, כשהסתובבנו יחפים בחופים הפראיים של ברזיל והוא החזיק לי את היד ולא עזב לרגע. מעולם לא חשבתי שאפנה לייעוץ. אבל מסתבר שזה פוגש גם אותי. ואני לא רוצה לוותר עליו, לא רוצה לוותר עלינו ועל הבן המקסים שלנו. מאז הלידה אנחנו כמעט לא מדברים. הוא חוזר מהעבודה עצבני ובי יש תסכולים בלתי נגמרים. אני צוללת למעמקים של שתיקה. החופש הזוגי שלנו מת. הקרבה לא קיימת. הפעם האחרונה שהוא חיבק אותי הייתה בבית החולים כשבננו נולד. מאז התחיל המרחק... אני כותבת ובוכה, ולא יודעת מה לעשות."

בהחלט לא היה לי קל לקרוא, והתרגשתי מאוד מהמילים. אבל צריך לזכור שבחיי הנישואין אנחנו עוברים מספר משברים. משבר זו לא מילה גסה, אלא אפשרות לגרום לזוגיות לצמוח — אני מודעת לעוצמה הזוגית שנוצרת אחרי שעוברים אותם.

זוגות צעירים שרק הגיעו לשיא בדמות החתונה הזוהרת או ירח הדבש המפנק, מוצאים את עצמם כמה רגעים אחרי במציאות אחרת לגמרי — רחוקים מה"תהילה" ומהקסם שעטף אותם, רחוקים מהפנטזיה, ונאלצים להתמודד עם קשיים שלא תמיד הזוגיות שלהם ערוכה להם. זוגות עם תקשורת חלשה יותר עלולים למצוא את עצמם מידרדרים מהר מאוד.

ההמלצה שלי במקרים אלו היא קודם כול לשתף, לדבר, להתקרב — לא לתת לזמן הזה "לעבור", כי לא תמיד הזמן עושה את שלו. אני ממליצה לא לתת לפחד מקום גדול מדי, אלא לאמץ את שבר הפנטזיה מתוך ידיעה שהוא יחלוף, והזוגיות שתישאר תהיה חזקה יותר, אמיתית יותר וקרובה מאי פעם. פנייה לייעוץ זוגי במקרים כאלה מעידה דווקא על עוצמה, על החוזק של האהבה בין בני הזוג ועל המלחמה שלהם להשיג שלום בית.